המלכודת הכי שקטה בקריירה היא לחשוב שהטייטל הרשמי שלכם מגדיר מה מותר לכם לעשות.
חברות לא מחפשות מישהו שמסמן וי על הגדרת תפקיד. הן מחפשות אנשים שמזהים הזדמנויות, לוקחים בעלות, ומייצרים ערך שחורג בהרבה מהמשכורת שלהם. יש לזה שם: Intrapreneurs. וזה נדיר יותר ממה שנדמה לכם.
לאחרונה נתקלתי במועמדת שכתבה בקורות החיים "הקמתי קורס הכשרה פנימי בחברה". על הנייר זה נשמע כמו פרויקט HR קלאסי וחביב.
אבל המציאות הייתה אחרת לגמרי.
היא זיהתה פוטנציאל עסקי שאף אחד לא ראה. פתחה את הקורס לגורמים חיצוניים ואפילו למתחרים כדי למלא מכסות. הבינה שיצרה מנוע הכנסות חדש מאפס. הלכה למנכ"ל לבקש 5% מהרווחים. הוא סירב. היא הריצה את הפרויקט בכל זאת, כי ניסיון בהקמת P&L שווה לה יותר מבונוס נקודתי.
זו הבנה עסקית ברמה גבוהה. וזה בדיוק החומר שממנו עשויים מנהלים בכירים.
איך מתרגמים את זה לקורות החיים?
דברו על כסף, לא על תהליך. במקום "הקמתי מערך חדש" תכתבו "בניתי מרכז רווח מאפס שהכניס X שקלים בשנה". חיבור לכסף הוא לא משהו להתבייש בו. אל תהיו תמימים — זה הדבר היחידי שמעניין כל חברה וכל מנכ"ל.
עשיתם את זה בלי אישור? אל תפחדו להגיד את זה. זה נחמד שעשיתם משהו שנתבקשתם לעשות. משהו שיזמתם, דחפתם, השגתם לו תקציב בלי שמישהו ביקש? זה משהו אחר לגמרי. זה משהו שמבדיל אתכם.
הגיוס ה"מושלם" הוא כזה שלא צריכים לתת לו הוראות. אם בניתם אופרציה מאפס, כתבתם תוכנית עסקית שאף אחד לא ביקש, ייעלתם תהליך שחסך מאות שעות עבודה — אתם צריכים לדעת לספר את זה ולדאוג שהצד השני ידע את זה.
הטייטל הוא מה שכתוב בחוזה. מה שמוכר זה מה שעשיתם בפועל והערך שאתם מביאים.